גזר דין בתיק ת"פ 43423-07-10

1.         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה, לפי סעיפים 404 סיפא ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק).

            הודאתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, והעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיפים 402(ב) ו-499(א)(1) לחוק, הומרו לעבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי המאשימה תעתור למאסר בפועל לתקופה של שמונה-עשר חודשים, למאסר על תנאי ולפיצוי המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח; וכי הסנגוריה תהא חופשית בטיעוניה לעונש.

2.         להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה.

            כחודשיים עובר לאירועים נושא כתב-האישום, פוטר אחמד עוואדה (להלן - אחמד) מעבודתו בחברת א.ש.מ.ר 2002 בע"מ (להלן - החברה), העוסקת בעבודות בנייה ושיפוצים. בסמוך לתחילת חודש יולי 2010, קשר הנאשם קשר עם אחמד ועם אנס נגם (להלן - נגם) לשדוד את מנהל העבודה בחברה, במועד שבו יהיו ברשותו של האחרון סכומי הכסף שעליו להעביר לעובדי החברה כמשכורת חודשית. במסגרת הקשר הפלילי ולשם קידומו, רכשו הנאשם ונגם בקבוק גז מדמיע. 

            ביום 11.7.10 בסמוך לשעה 16:00, הגיע מנהל העבודה בחברה (להלן - המתלונן), למשרדי החברה בירושלים, כדי לאסוף את הכסף עבור משכורות העובדים. אחמד עקב אחרי כניסתו של המתלונן למשרדים, ולאחר שהאחרון יצא מהמשרדים כאשר באמתחתו הכסף, התקרבו אליו הנאשם, נגם ואחמד, והקיפו אותו מכל צדדיו. הנאשם ריסס גז מדמיע לעבר פניו של המתלונן, ומיד בתכוף לכך נטלו הוא ונגם את שקית הכסף מידיו, ואגב כך נקרעה השקית וחלק מהכסף נפל על הארץ. הנאשם ושותפיו לקחו את השקית עם יתרת הכסף, בסכום של כ-60,000 ש"ח, ונמלטו מהמקום. בסמוך לאחר מכן, חילקו ביניהם השלושה את שלל הגניבה.

3.         הנאשם הנו בן עשרים-וחמש, נשוי ואב לשלושה ילדים. הוא סיים שבע שנות לימוד, ולאחר שהתייתם מאביו, בעת שהיה כבן שלוש-עשרה, נאלץ להפסיק את לימודיו ולסייע בפרנסת משפחתו. בתחילה עבד בשטיפת מכוניות, ובהמשך - באופן מזדמן בעבודות שיפוצים. בהיותו כבן ארבע-עשרה היה מעורב בתגרה אלימה, אשר בעקבותיה נעצר למשך כחודשיים, ובהמשך - שהה בהוסטל לנערים בצפון הארץ. בגיל עשרים נישא הנאשם לרעייתו, ולבני-הזוג, כאמור, שלושה ילדים. לחובתו של הנאשם שתי הרשעות בדין: הראשונה - מיום 10.3.10, בעבירה של החזקת סכין, בגינה נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולשירות לתועלת הציבור בהיקף של שמונים שעות; והשנייה - מיום 11.9.11, בגין תקיפת שוטר במילוי תפקידו, שבוצעה בחודש דצמבר 2009, ואשר בעטייה נגזר-דינו לשלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי. בשיחתו עם קצינת המבחן, נטל הנאשם אחריות לביצוע המעשים שבהם הורשע, הביע תחושה של בושה על התנהגותו באירוע, וטען כי ביסוד המעשים עמד פיתוי כספי בתקופה שבה היה נתון במצוקה כלכלית והתקשה לפרנס את משפחתו. הנאשם היה נתון במעצר בתיק זה במשך כשלושה שבועות, מיום 20.7.10 ועד ליום 11.8.10. לאחר שחרורו מהמעצר, הוא שהה במשך כשנה בבית אמו בתנאי "מעצר בית", ומזה כשישה חודשים מתאפשר לו לצאת לעבוד יחד עם דודו. בפרשת גזר-הדין העידה אמו של הנאשם, אשר ציינה כי הנאשם, בכור ילדיה, נושא בעול פרנסת המשפחה מאז פטירת בעלה. 

שירות המבחן העריך, כי העבירות בוצעו מתוך מניע כלכלי, על-רקע של "ליקוי ערכי", נוקשות חשיבתית, אימפולסיביות וקושי לראות את השלכות ההתנהגות לטווח הרחוק. כן ציין שירות המבחן, כי הנאשם, מבחינתו, הפנים את הלקח ממעשיו ולא מוצא צורך לשלבו בתהליך שיקומי. הנאשם אף מסר לקצינת המבחן, כי יתקשה לבצע עונש של מאסר בעבודות שירות; וקצינת המבחן ראתה בעמדתו זו ביטוי של חשיבה נוקשה ובלתי בשלה. לאור חומרת העבירה, אופן התייחסותו של הנאשם למעשיו והיעדר מוטיבציה ממשית לתהליך שיקומי, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. יחד-עם-זאת, בשל גילו הצעיר של הנאשם והמוטיבציה שהביע לניהול אורח חיים תקין - מחד גיסא, ולנוכח ההתרשמות מדפוסי ההתנהגות העברייניים שלו - מאידך גיסא, המליץ שירות המבחן להימנע מחשיפתו הממושכת של הנאשם לחברה עבריינית, אשר עלולה להעמיק דפוסי התנהגות אלו.

4.         כאן המקום להתייחס לגזר-הדין שהושת על שני שותפיו של הנאשם, בהליך הפלילי הנפרד שהתנהל נגדם בת"פ 43493-07-10 בבית-משפט זה (לפני כב' השופט ר' כרמל). השניים הגיעו להסדר טיעון עם המאשימה בשלב של תחילת שמיעת הראיות במשפטם, זאת לאחר הסדר הטיעון שהגיע אליו הנאשם בתיק שלפניי. במסגרת הסדר טיעון, הורשעו שני השותפים בעבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה, חלף עבירות השוד וקשירת הקשר לביצוע פשע שיוחסו להם בכתב-האישום המקורי. בגדרו של ההסדר האמור, הוסכם כי המאשימה תבקש להשית על השותפים מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, בצד מאסר על תנאי, וכן תעתור לפיצוי המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח, וכי שני השותפים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעניין גזר-הדין. יצוין, כי השותף האחד, נגם, הנו בן עשרים-ושתיים ולחובתו עבירה קודמת של החזקת סכין; והשני - אחמד, הוא כבן עשרים ולו הרשעות קודמות בעבירות הצתה, היזק לרכוש והפרת הוראה חוקית. בגזר-דינם של השותפים ציין כב' השופט ר' כרמל, כי הרף העליון של הענישה שלו עתרה המאשימה, קרי - עשרים-וארבעה חודשי מאסר בפועל "הוא סביר מאד ואף נמצא בצד המקל"; אך לנוכח הסדר הטיעון בתיק שלפנינו, לפיו הוסכם כי המאשימה תעתור בעניינו של הנאשם למאסר לתקופה של שמונה-עשר חודשים, החליט בית-המשפט, על-רקע עקרון אחדות הענישה, להשית על כל אחד מהשותפים שמונה-עשרה חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 1,500 ש"ח וחיוב לפצות את המתלונן בסך 15,000 ש"ח.

5.           ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש בעניינו של הנאשם את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; ועתר, בהתאם להסדר הטיעון, להטלת מאסר בפועל לתקופה של שמונה-עשר חודשים, למאסר על תנאי ולחיוב הנאשם בפיצוי המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח. את ההבדל בין הסדר הטיעון בתיק דנן, לבין הסדר הטיעון במשפטם של השותפים, הסביר ב"כ המאשימה בשלבים השונים שבהם הגיעו הצדדים להסדרים. לדבריו, הנאשם בחר להודות בהזדמנות הראשונה, ועל-כן הסכימה המאשימה, במסגרת ההסדר עמו, לעתור למאסר בפועל של שמונה-עשר חודשים; ואילו, שני השותפים הגיעו להסדר בשלב מאוחר, רק לאחר שמיעת עדותו של המתלונן, ומשכך סברה המדינה כי העונש בעניינם אמור להיות חמור יותר ולעמוד על עשרים-וארבעה חודשים. כאמור, בסופו של יום נגזר דינם של השותפים, לנוכח הסדר הטיעון עם הנאשם, לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל.

            יצוין, כי במסגרת הסדר הטיעון הקדים הנאשם והפקיד בקופת בית-המשפט, על חשבון תשלום הפיצויים למתלונן, סכום של 8,400 ש"ח; והוסכם בין הצדדים, כי פיקדונות נוספים של הנאשם במשטרה ובבית-המשפט - בסכום כולל של 6,600 ש"ח - יועברו אף הם למתלונן על חשבון הפיצוי.

6.         הסנגור ביקש להסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, ולחלופין - מאסר של ממש לתקופה קצרה. הוא ביקש להתחשב לעניין העונש בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שתוארו על-ידו, ושנפרשו בתסקיר שירות המבחן; בהודאתו של הנאשם הן במשטרה והן בבית-המשפט; וכן בעובדה שהנאשם היה נתון במעצר במשך כשלושה שבועות, וב"מעצר בית" בתקופה ממושכת. כן הדגיש הסנגור, כי בשונה משותפיו של הנאשם - אשר חויבו לשלם פיצוים במסגרת גזר-הדין שהוטל עליהם - הקדים והעביר הנאשם לקופת בית-המשפט את כספי הפיצוי; אם כי יש מקום לציין שהדבר נעשה באיחור, ולאחר שבשלב ראשון טען הנאשם כי כבר פיצה את המתלונן.

            בדבריו האחרונים לעניין העונש, הביע הנאשם צער וחרטה על מעשיו.

7.         העבירות שהנאשם הורשע בהן חמורות במהותן ובנסיבותיהן, ובפרט כשמדובר במעשים פרי תכנון מוקדם, אגב הצטיידות מראש בגז מדמיע והוצאת התוכנית העבריינית אל הפועל על-ידי חבורה. לנאשם היה חלק פעיל ומרכזי במעשים, והוא הפגין באירוע תעוזה עבריינית של ממש. אמנם יוזם התוכנית העבריינית היה אחמד; ואולם, הנאשם היה שותף לתוכנית העבריינית. הוא רכש את הגז המדמיע יחד עם נגם, התיז את הגז המדמיע על פניו של המתלונן, ונטל יחד עם נגם את השקית מידיו של המתלונן. חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, מחייבות הטלת מאסר בפועל לתקופה שלה עתרה המאשימה על-פי הסדר הטיעון, זאת משיקולים של גמול, הוקעת המעשים, הגנה על ביטחון הציבור, וכן הרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית. עם זאת, ניתן להקל במעט בעונשו של הנאשם, ביחס לגזר דין של שותפיו, שכן הנאשם - בשונה מהשותפים - שיתף פעולה בחקירה המשטרתית, הודה במיוחס לו בטרם נשמעו ראיות ודאג להפקיד את הפיצוי למתלונן עוד לפני מתן גזר-הדין. 

8.         על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב בהסדר הטיעון ובטיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן:

א.         לחמישה-עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המעצר מיום 20.7.10 ועד ליום 11.8.10.

ב.         לשישה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת רכוש או אלימות כלפי אדם, מסוג פשע.

ג.          לפיצוי המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח.

            הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.3.12 בשעה 9:00 בבית-המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

            בהסכמת הצדדים ישולמו הפיצויים בסך 15,000 ש"ח למתלונן כדלהלן. למתלונן יועבר על-ידי המזכירות הפקדון שהפקיד הנאשם בתיק זה בסך 8,400 ש"ח; וכן הפקדון שהפקיד הלה בבית המשפט בסכום של 4,000 בתיק המעצר. בנוסף, תעביר המשטרה לקופת בית המשפט בתיק זה את הסכום במזומן של 2,600 ש"ח שנמצא במוצג המשטרתי בתיק החקירה (כסף שנתפס בביתו של הנאשם במהלך חיפוש), וסכום זה יועבר אף הוא על-ידי המזכירות למתלונן.